מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ כול'. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי. דּוֹדִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲבִיבִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵי֥ן הַטּ֛וֹב. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דּוֹדִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲבִיבִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. כִּֽי טוֹבִ֥ים דּוֹדֶיךָ מִיָּֽיִן׃ רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְשֵׁם בַּר פָּזִי. תֵּדַע לָךְ שֶׁדִּבְרֵי סוֹפְרִין חֲבִיבִין יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. שֶׁהֲרֵי רִבִּי טַרְפוֹן אִילּוּ לֹא קָרָא לֹא הָיָה עוֹבֵר אֶלָּא בַּעֲשֵׂה. מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל חַייָב מִיתָה. עַל שֵׁם וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵר֭ יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
חברייא בשם ר' יוחנן וכו'. גרסינן להא לעיל פ' אלו הן הנחנקין בהל' ד' עד ע''פ התורה אשר יורוך ע''ש:
רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹא בְקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָֽזְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְאֵין מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. זוֹ לְהוֹצִיא מִדִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. שֶׁמַּחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה. אָתָא רִבִּי אַסִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָֽזְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בֵּין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה בֵּין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. לִישָׁן מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לְרִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. קֵיבַת הַנָּכְרִי וְשֶׁלַּנְּבֵילָה אֲסוּרָה 15a כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. טְרֵיפָה שֶׁיָּֽנְקָה מִן הַכְּשֵׁירָה קֵיבָתָהּ מוּתֶּרֶת כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. כְּשֵׁירָה שֶׁיָּֽנְקָה מִן הַטְּרֵיפָה קֵיבָתָהּ אֲסוּרָה כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. וַאֲפִילוּ דְּיִסְבְּרוּן בֵּית שַׁמַּי כְּבֵית הִלֵּל בַּמִּשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה הֲוֵי בֵיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה בִבְנוֹ שֶׁלְרִבִּי יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ שֶׁבִּקְעוּ לָהֶן זְאֵיבִים יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת צֹאן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ קֵיבוֹתֵיהֶן. אָֽמְרוּ. בֵּיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתייא כהאי דאמר רבי יוסי בר בון וכו' שבקעו להם זאבים. דרסום ואסרו אותן משום דרוסת הזאב ואפ''ה קיבותיהן התירו דלא דמיא לביצה:
ומשני ואפי' דיסברון בית שמאי כבית הלל כמשנה האחרונה. כצ''ל וכן הוא שם. כלומר דהא ליתא דמצינן לאוקמי הא דבית שמאי וכן הא דבית הלל כמשנה האחרונה דלא דמיא פלוגתייהו להא דמתני' דביצה גידולי גופה הויא ובהא פליגי דבית שמאי סברי הואיל וכיוצא בה נמכרת בשוק לאו כגופה חשבינן לה ואם אין כיוצא בה נמכרת אז כגופה הויא ובית הלל סברי אפי' כיוצא בה נמכרת מ''מ גידולי גופה היא שנתגדלה במעי נבילה וכנבילה היא אבל קיבה ממקום אחר באת ובין לבית שמאי ובין לב''ה אמרינן דלאו כגופה חשיבה דכפירשה בעלמא היא הבאה לה ממקום אחר ותרויהו כמשנה האחרונה סבירא להו:
כמשנה ראשונה כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כמשנ' ראשונה וטריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת כמשנה אחרונה. כלומר הא דקתני ברישא דמתני' קיבת נבילה אסורה אלמא לאו כפירשא בעלמא היא כמשנה ראשונה אתיא וכן הא דקתני ברישא דסיפא כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה אלמא כחלב חשבינן ליה מה שהוא בתוך הקיבה הא נמי כמשנה ראשונה שקודם החזרה נשנית דאכתי לא הוה אמרינן כפירשא בעלמא היא ומשנה לא זזה ממקומה אפי' לאחר שחזרו מזה והא דקתני בסיפא דסיפא טריפה שינקה מן הכשירה קיבת' מותרת ולא אמרינן כגופה היא כמשנה האחרונה שלאחר חזרה היא. שמעינן מיהת דחזרו ממשנה ראשונה וקבעו כמשנה אחרונה והדרינן לקושיא דלעיל דבית שמאי כמשנה האחרונה ובית הלל כמשנה הראשונה בתמיה הא חזרו ממשנה הראשונה והיכי אמרינן להא דבית הלל כוותה:
לישן מתניתא מסייע לר' חייה בר בא. לשון המשנה ששנינו בפרק כל הבשר מסייעא ליה דקתני התם קיבת נכרי ושל נבילה אסורה אלמא דקיבת נכרי לחוד ושל נבילה לחוד ואי טעמא דנכרי נמי משום נבילה הויא למה לי למיתני תרוייהו אטו לא ידעינן דשחיטת נכרי נבילה היא:
כמשנה הראשונה. השתא מסיק לה דחזינן דקתני התנא כמשנה הראשונה וקתני כמשנה האחרונה כדמפרש לסיפא דמתני' דהתם וה''ג כמו שהוא במסכת ביצה:
בראשונה וכו'. סוגיא זו כתובה בריש פ''ק די''ט ומעתקת כאן בקצרה והכי גרסינן התם תמן תנינן בפ''ה דעדיות. ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק. שקליפתה קשה ונגמרת כשאר בצים הנמכרות בשוק מותרת ואם לאו אסורה כדברי בית שמאי ובית הלל אוסרין מה טעמא דבית שמאי גמורה היתה עד שלא תתנבל מעתה אפי' אין כיוצא בה נמכרת בשוק תהא מותרת אם אומר את כן נמצאת מתיר שלל של בצים. כלומר דשאני אין כיוצא בה נמכרת שכיון שלא נגמרה כבני מעיה היא וקשורה בשלל של בצים ולא נתיר שלל של בצים של נבילה. ואמרינן תו התם ובית שמאי כמשנה האחרונה ובית הלל כמשנה הראשונה בתמיה. ובספרי הדפוס כתוב שם בהיפוך וטעות הוא. כלומר דבית שמאי ובית הלל דפליגי בכיוצא בה נמכר' בשוק וקסברו ב''ה דכגופה היא מעתה דברי ב''ה כמשנה הראשונה דמתני' דהכא דאסרו משום קיבת נבילה דכגופה הויא והלא חזרו בהן ולמשנה אחרונה לאו כגופה חשובה היא וקס''ד דביצה וקיבה חדא דינא אית להו. דאמר ר' חייה בר בא בשם ר' יוחנן בראשונה וכו'. כדכתיב כאן כלומר משנה ראשונה ומשנה אחרונה מאי היא דאמר ר''ח וכו' וכדמסיק לקמן:
בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה. אפי' של ישראל ולא בקיבת הנכרי ומטעמא דקיבת נבילה כגופה היא:
חזרו לומר. לפי משנה האחרונה שחזרו וסבירא לן דקיבה פירשא בעלמא היא מעמידין בקיבת הנבילה של ישראל אבל אין מעמידין בקיבת הנכרי משום דסתם שחיטת נכרי לע''ז היא ובע''ז אפי' פירשה אסור:
בעי. הקשה על זה דהאי אזלא כר''א דפ''ב דחולין דקאמר סתם מחשבת נכרי לע''ז והא סתים לן תנא לעיל דלא כר''א דתנן בהלכה ג' בשר הנכנס לע''ז מותר ואמרינן התם זו להוציא מדברי רבי אליעזר שר''א אומר מחשבת נכרי לע''ז:
אתא ר' אסי בשם רב יוחנן. דהכי קאמר ולא כדאמר ר' חייה בר בא בשמיה:
בראשונה היו אומרין אין מעמידין לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת הנכרי חזרו לומר מעמידין בין בקיבת הנבילה בין בקיבת הנכרי וכן הוא במסכת ביצה. כלומר לפי משנה הראשונה היו שניהן שוין לאיסורא ולפי משנה האחרונה שניהן שוין להיתירא דסתם מחשבת נכרי לע''ז לא אמרינן:
תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן אִיסּוּר וְיֵשׁ בָּהֶן הֵיתֵר וְיֵשׁ בָּהֶן קַלִּין וְיֵשׁ בָּהֶן חֲמוּרִין. אֲבָל דִּבְרֵי סוֹפְרִין כּוּלָּן חוֹמֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאוֹמֵר. אֵין תְּפִילִּין. לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. פָּטוּר. חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת. לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. חַייָב. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּרִבִּי חִייָה. חֲמוּדִין דִּבְרֵי זְקֵינִים מִדִּבְרֵי נְבִיאִים. דִּכְתִיב אַל תַּטִּיפוּ יַטִּיפ֑וּן. וּכְתִיב אַטִּיף לְךָ֔ לַיַּי֖ן וְלַשֵּׁכָ֑ר. נָבִיא וְזָקֵן לְמָה הֵן דּוֹמִין. לַמֶּלֶךּ שֶׁשִּׂילַּח שְׁנֵי סֵימָנְטֵירִין שֶׁלּוֹ לִמְדִינָה. עַל אֶחָד מֵהֶן כָּתַב. אִם אֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי וְסֵימַנְטֵירִין שֶׁלִּי אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד מֵהֶן כַָּתַב. אַף עַל פְּי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי וְסֵימַנְטֵירִין שֶׁלִּי הֶאֱמִינוּ לוֹ. כָּךְ בְּנָבִיא כָתוּב וְנָתַ֥ן אֵלֶי֛ךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת. בְּרַם הָכָא. עַל פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ.
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוּן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִפְּנֵי שֶׁרוֹב עֲגָלִים שֶׁשָּׁם נִשְׁחָטִין לְשֵׁם דַּעֲבוֹדָה זָרָה. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. יָפֶה לִימְּדָנוּ רִבִּי. שֶׁכֵּן הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲפִילוּ פִּירְשָׁהּ אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן בָעֵי. מָצָא בָהּ טַבַּעַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. טַבַּעַת בְּעֵייְנָהּ הִיא. פִּירְשָׁהּ גּוּפָהּ הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יעקב בר אחא וכו'. בריש הלכה וגרסי' לה על מתני' דלעיל והדר גריס לה על מתני' דהכא:
מַה שׂוֹרְפָהּ. גָּמִי לָהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בְּכוֹס זוֹהֵם. הָדָא אָֽמְרָה. הַשּׁוֹתֶה בְכוֹס זוֹהֵם לֹא נֶהֱנֶה וְלֹא מוֹעִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
בכוס זוהם. כלומר דיהיב טעמא מפני [מאי] אמרו בקיבת עולה כששורפה לא נהנה ולא מועל אע''פ שזה נהנה משום שדומה לשותה בכוס זוהם הדא אמרה וכו' ולא מועל דלא הויא הנאה גמורה שבטלה דעתו אצל כל אדם ומ''מ לכתחילה אמרו חכמים לא נהנה שלא יעשה כן:
גמי לה. שגומא' אות' חיה:
מה שורפה. מה הלשון שורפה:
מִפְּנֵי מַה לֹא גִילָּה לוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁבְּקָרוֹב אָֽסְרוּם. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיָה קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ור' ישמעאל היה קטן. ועוד דבאותה שעה ששאלו עדיין קטן היה ר' ישמעאל ואין מגלין טעמי תורה לקטן כדלקמן:
מפני שבקרוב אסרום. ולא היה רוצה לגלות שלא יזלזלו בדבר:
רִבִּי חוֹנִייָה אָמַר. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא מַקְשֵׁי. אִם לְהַפְלִיגוֹ בִדְבָרִים הָיָה מְבַקֵּשׁ הָיָה לוֹ לְהַשִּׂיאוֹ בֶּחָמֵשׁ הַשִּׂאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאֵילּוּ הֵן. שְׁאֵת. אָרוּר. מָחָר. מְשׁוּקָּדִים. וְקָם. הֲל֤וֹא אִם תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת או שְׂאֵת אִם לֹ֣א תֵיטִ֔יב. כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָם֭ עִקְּרוּ שֽׁוֹראָרוּר או אָ֤רוּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז. וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ צֵא הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר או מָחר אָֽנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה. וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשׁוּקָּדִ֔ים או מְשׁוּקָּדִים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶ‍ֽיהָ׃ וַיֹּ֤אמֶר יְי אֶל מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵב֭ עִם אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ או וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה ׀. רִבִּי תַּנְחוּמָא מוֹסִיף הָדָא. וּבְנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֤אוּ מִן הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם אוֹ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים. אָמַר רִבִּי לָא. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּשִּׁיקִין עֲלֵהֶן אֶת הַפֶּה. הֵיכְמַה דְאַתְּ אָמַר יִשָּׁקֵ֨נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כָּתוּב וְאוֹתִי צִוָּ֤ה יְי. אוֹתִי וְאוֹתִי. נֶאֶמְרוּ לִי דְבָרִים שֶׁנֶּאֶמרוּ לָכֶם. וְנֶאֶמְרוּ לִי דְבָרִים שֶׁנֶּאֶמרוּ בֵינִי לְבֵין עַצְמִי.
Pnei Moshe (non traduit)
אותי. הוה ליה למיכתב וכתיב ואותי ללמד שנא' לי דברים שיש לי רשות לומר הטעם לכם ודברים שאין לי לגלות הטעם כ''א נאמר לי טעמן ביני לבין עצמי:
א''ר לא. היינו טעמא מפני שיש דברים שמשיקין השפתים עליהן וסותמין את הפה ואין לגלותן כלל וכלל היך כמה וכו' ישקני:
אם להפליגו בדברים היה מבקש. מ''מ השיאו לדבר הזה ולא השיאו לאלו חמש השאות שבתורה שאין להן הכרע ויש להשיא פירושן לכאן ולכאן כדחשיב ואזיל וכלומר דהכא נמי מפני מה השיאו לגמרי לדבר אחר היה לו לומר מילתא דמשתמע לתרי אפי שהוא נוטה לכאן ולכאן והיה יודע ולא יודע גוף הטעם:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חָלָב הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. מִשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְתַנֵּי כֵן. יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב בָּעֶדֶר וְהַגּוֹי חוֹלֵב וּמֵבִיא לוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי ירמיה. סבר טעמא דחלב הנכרי אסור משום תערובת חלב בהמה טמאה:
ותני כן. בתוספ' פ''ה ישראל וכו' אלמא דליכא חששא משום גילוי אלא משום תערובת חלב טמא וכשישראל יושב בעדר סגי שרואה שאין שם בהמה טמאה ואע''פ שאינו רואה אם נתגלה:
הלכה: אֵילּו דְבָרִים שֶׁלְּגוֹיִם אֲסוּרִין כול'. חָלָב הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. רִבִּי בָּא בַּר רַב יְהוּדָה רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חָלָב הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. מִשּׁוּם גִּילּוּי. וְיַעֲמִיד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִפְּנֵי הָאֶירֶס הַנָּתוּן בֵּין הַנְּקָבִים. וְתַנֵּי כֵן. ג' אִירְסִים הֵן. אֶחָד צַף וְאֶחָד שׁוֹקֵעַ וְאֶחָד דּוֹמֶה לִשְׂבָכָה. פָּעֲלַייָא הֲווֹן בְּחַקְלַיָּא. אִתְגַּלְיַית קוּלְתָא דְּמַיָּא. אַשְׁתּוֹן קַמָּייָא וְאַנְּכוֹן. תִּינְייָנֵי וּמַייתִין. אֲנִי אוֹמֵר. אִירֶס שׁוֹקֵעַ הָיָה. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי יִרְמְיָה אִיתְגַּלְייָן גִּיגִייָתָיָּה דְּסִדְרָא רוֹבָא. אִישׁתּוֹן קַמַּייָא וְלָא אִינְּכוֹן. תִּינְייָנֵי וּמֵיתוּ. אֲנִי אוֹמֵר. אֶרֶס שׁוֹקֵעַ הָיָה. וְתַנֵּי כֵן. אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּיקָר וְאָֽכְלוּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם וְכֵן יַיִן שֶׁנִּתְגַּלֶּה וְשָׁתוּ מִמֶּנּו עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם אָסוּר לוֹכַל וְלִשְׁתּוֹת אַחֲרֵיהֶן. אֲנִי אוֹמֵר. אֶירֶס שׁוֹקֵעַ הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' משום גילוי. והם אין נזהרין בו:
ויעמיד. החלב ואם יש בו ארס נחש אינו נקפא:
מפני האירס הנתון בין הנקבים. שנתערב עם הנסיובי ועומד בין הנקבים של הגבינה ואינו ניכר:
ותני כן. שיש מין ארס שהוא שוקע וזה יוכל להתערב ולהנתן בין נקבי הגבינה:
אחד צף. של זקן צף הוא על המשקה:
שוקע. של בחור חזק וכובד בו ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי:
ואחד דומה לשבכה. והוא של בינוני ועומד כסבכה מלמעלה ולא צף ממש:
אישתון קמייא. ולא מייתון. וכן היא בפ''ח דתרומות:
ואנכון תניינין. וחזרו ושתו השניים ומיתון מפני שארס שוקע היה:
דסדרא רובא. של בית המדרש הגדול:
אישתון קמייא ולא מיתו אינכון וכו':
אבטיח שניקר. אותו הנחש:
עשרה בני אדם. ולא מתו אף על פי כן אסור וכו' שחוששין לארס שוקע:
משנה: אֵילּו דְבָרִים שֶׁל גוֹיִם אֲסוּרִין וְאֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ הַפַּת וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן וּשְׁלָקוֹת. רִבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בַשָּׁמֶן. כְּבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת בָּהֶן יַיִן וָחוֹמֶץ וְטָרִית טְרופָה וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה וְהַחִילֶּק וְקוֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית וּמֶלַח סַלוֹקָנְרִית הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אילו. דברים של נכרי' מותרין באכילה:
הרי אלו אסורין וכו'. למעוטי בידוע שכבשן ביין:
ומלח סלקונתית. מלח שכל גדולי רומי אוכלין אותה ורגילין למשוח אותה בחלב חזיר או בשומן דגים טמאים והיא גסה ולבנה ביותר:
וקורט של חלתית. כך שמה בערבי חלתית וחותכין קרטיו בסכין ואסורה משום שמנונית דסכין דאגב חריפותא דחלתית ממתקת היא טעם השמנונית הנבלע בה:
והחילק. מין דגים קטנים טהורים ואין להן סנפיר וקשקשת ועתידין לגדל אחר זמן ודגים קטנים טמאים הדומין להן מתערב עמהן ואינם ניכרים אפי' כשאינה טרופה אבל טרית אין דגים טמאים דומין לה והלכך שרי כשאינה טרופה:
וציר שאין בה דגה. דג קטן שנקרא כלבית ודרכו ליגדל מאליו בציר דגים טהורים והיא עצמה טמאה וכשיש ציר דג טמא מעורב עמו לא יגדל בו כלבית:
וטרית. מין דגים קטנים מלוחים וטרופה שנטרפו ונשתברו דק דק ואינן ניכרין והלכך חיישינן לטמאין:
כבשים. דברים שדרכן לכבוש דגים ומיני ירקות ודרכן לתת בהן יין או חומץ ואין אסורין איסור הנאה לפי שאין טעם היין ניכר בהן אבל באכילה אסורין:
ושלקות. כל דבר שבישלו אותו הנכרים ואפי' בשלו בכליו של ישראל ובפניו שאין לחוש לתערוב' איסור ולגיעולי נכרים אסרוהו משום בישולי נכרים והוא שלא סייעו הישראל לא בתחילה ולא בסוף ולא אסרו משום בישולי נכרים אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אבל אם חסר אחת מאלו אין בו משום בישולי נכרים:
הפת והשמן וכו'. כל הני אסורין משום חתנות ופת פלטר התירו במקום שאין פלטר ישראל מצוי אבל פת בעלי הבתים לא התירו אלא להולכי דרכים ובשעת הדחק והשמן ראו שלא נתפשט איסורו ונמנו עליו והתירוהו כדלקמן:
מתני' חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו. משום תערובת חלב טמא ואפי' להעמיד בו גבינה אסור דשמא חלב הטמא שאינו מעמיד ישאר בגומות שבגבינה עם הנסיובי:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חַלְפּוּתָא רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. כְּבָשִׂ֥ים לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּמְחִ֥יר שָׂ֝דֶ֗ה עַתּוּדִֽים׃ 15b כְּבָשִׁים כְּתִיב. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁתַּלְמִידִין קְטַנִּים כְּבוֹשׁ לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה. הִגְדִּילוּ וְנַעֲשׂוּ כָעַתּוּדִים גַּלֵּה לָהֶם רָזֵי תוֹרָה. וְדָא מְסַייְעָה לְמַה דְתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וְאֵ֨לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃ מָה הַסִּימָה הַזֹּאת אֵינָהּ נִגְלֵית לְכָל בִּרְייָה בָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לְשַׁקֵּעַ אֶת עַצְמָךְ בְּדִבְרֵי תוֹרָה אֶלָּ בִֶפְנֵי בְנֵי אָדָם כְּשֵׁירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אשר תשים לפניהם. ודריש מלשון סימא ואוצר שלפעמים צריך אתה להסתיר אותן כאוצר הזה ואין לך רשות לשקע את עצמך ולגלות דברי תורה אלא בפני בני אדם כשרין שמחבבין ומייקרין אותן:
כבשים כתיב. וקרינן כבשים בשין הימנית מלשון כבישת הדברים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source